<h1>האגודה — תמורה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[תמורה כ"ד ע"ב] כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת (ואמר) [אומר] מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקריב עולה, אם נקבה שלמים כו', אמר רב יהודה מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם. והוא הדין למוכרו לכותי עיין במסכת בכורות [ג' ע"ב]. ודווקא בזמן הזה.
<h2>דף יד.</h2>
[תמורה ל"א ע"א] קדשי המזבח עושין תמורה, בדק הבית אין עושין תמורה קדשי המזבח חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא ולדן וחלבן אסור לאחר פדיון. והשוחט בחוץ חייב. אין נותנין מהן לאומנים מה שאין כן בקדשי בדק הבית. סתם הקדשות לבדק הבית. הקדש בדק הבית חל על הכל ומועלין בגידוליהן ואין בהן הנייה לכהנים עיין בגמרא.
[תמורה ט"ז ע"ב] חומר בקדשים מבתמורה, שהקדשים עושה תמורה, הציבור והשותפים מקדישין איברים ועוברין מקדישין ולא ממירין, חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה על(יה) בעלת מום ואינה יוצאה לחולין ליגזז וליעבד, רבי יוסי בן יהודה אומר עשו שוגג כמזיד בתמורה. ולא במוקדשין, רבי אליעזר אומר הכלאים והטריפות ויוצא דופן לא קדשים ולא מוקדשין. אמר רבי מאיר מאחר שאין קדושים מהיכן מקדישין אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה, המקדיש וולד ואחר כך יצא דופן, כלאים טומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בוולדות קדשים ואליבא דרבי יהודה.
<h2>דף יד:</h2>
[תמורה ט' ע"א] ממירין מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן, ומן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים, מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים, ומן התמימים על בעלי מומים ומבעלי מומים על התמימים. אבל לא שקדם מומו להקדישו.
[תמורה ל"ב ע"א] אחד קדשי מזבח ואחד בדק הבית אין משנין מקדושה לקדושה ומקדישין אותו הקדש עלוי ומחרימין אותו ואם מתו יקברו. רבי שמעון אומר אם מתו יפדו, קדשי מזבח שהתפיסו לחרמי כהנים. [ע"ב] אחד קדשי מזבח ובדק הבית היו בכלל העמדה והערכה.
<h2>דף כו:</h2>
[תמורה ח' ע"ב] אלא דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות. פירשו בתו' מהאי טעמא ישראל שאמר לכהן בכור זה שלך וחזר הכהן ואמר שלך יהא אסור לקבלו דנרא' ככהן המסייע בבי' הגרנות עיין פרק עד כמה [בכורות כ"ו ע"ב].
<h2>דף לא.</h2>
[תמורה כ"א ע"א] תמורת הבכור והמעשר וכו'. מה בין בכור ומעשר לבין הקדשים, שכל הקדשים נמכרין באיטלז ונשקלין בליטרא ויש להן פדיון ולתמורתן פדיון ובאין מחוצה לארץ, חוץ מן הבכור ומעשר אם באו תמימין יקרב, בעלי מומין יאכלו במומין לבעלים, אמר רבי שמעון מה טעם שהבכור ומעשר יש להן פרנסה במקומן. המטיל מום בתשיעי של מעשר או בתמורת בכור ומעשר וכו' בן אטינוס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו לא קשיא הא רבי ישמעאל הא רבי עקיבא.
<h2>דף לב:</h2>
[תמורה ל"ב ע"א] אחד קדשי מזבח ואחד בדק הבית אין משנין מקדושה לקדושה ומקדישין אותו הקדש עלוי ומחרימין אותו ואם מתו יקברו. רבי שמעון אומר אם מתו יפדו, קדשי מזבח שהתפיסו לחרמי כהנים. [ע"ב] אחד קדשי מזבח ובדק הבית היו בכלל העמדה והערכה.
<h2>דף לה.</h2>
[תמורה כ"ד ע"ב] כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת (ואמר) [אומר] מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקריב עולה, אם נקבה שלמים כו', אמר רב יהודה מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם. והוא הדין למוכרו לכותי עיין במסכת בכורות [ג' ע"ב]. ודווקא בזמן הזה.
<h2>דף מב.</h2>
[תמורה ט"ז ע"ב] חומר בקדשים מבתמורה, שהקדשים עושה תמורה, הציבור והשותפים מקדישין איברים ועוברין מקדישין ולא ממירין, חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה על(יה) בעלת מום ואינה יוצאה לחולין ליגזז וליעבד, רבי יוסי בן יהודה אומר עשו שוגג כמזיד בתמורה. ולא במוקדשין, רבי אליעזר אומר הכלאים והטריפות ויוצא דופן לא קדשים ולא מוקדשין. אמר רבי מאיר מאחר שאין קדושים מהיכן מקדישין אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה, המקדיש וולד ואחר כך יצא דופן, כלאים טומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בוולדות קדשים ואליבא דרבי יהודה.
<h2>דף נג:</h2>
[תמורה כ"ד ע"ב] כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת (ואמר) [אומר] מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקריב עולה, אם נקבה שלמים כו', אמר רב יהודה מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם. והוא הדין למוכרו לכותי עיין במסכת בכורות [ג' ע"ב]. ודווקא בזמן הזה.
[תמורה ל"ב ע"א] אחד קדשי מזבח ואחד בדק הבית אין משנין מקדושה לקדושה ומקדישין אותו הקדש עלוי ומחרימין אותו ואם מתו יקברו. רבי שמעון אומר אם מתו יפדו, קדשי מזבח שהתפיסו לחרמי כהנים. [ע"ב] אחד קדשי מזבח ובדק הבית היו בכלל העמדה והערכה.
<h2>דף נז.</h2>
[תמורה ל' ע"א] מחיר כלב שותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד ט' וכלב שכנגד הכלב אסורין, ושעם הכלב מותרין. ופריך ואימר נפיק חד להדי כלבא ואידך כולהו (נשתיירו) [לישתרו]. לר"י דפסק דיש ברירה פריך שפיר, ורבינו תם דפסק אין ברירה צריך לומר דפריך למאן דאית ליה ברירה, וא"ת אפילו למאן דאית ליה ברירה, וכי אם אסור מעורב בהיתר יקח אחד ויאמר זה איסור והשאר יהיו מותרין. ותניא בתוספתא היכא דדבר אחד אסור ואחרי כן נתערב בהיתר לא אמר הכי אבל הכא דכולו הית' וחילף כלב באח' מהן ולא ידעינן איזהו פריך נשקול חדא וכלל גדול הוא זה בכולי תלמודא [ע"ב] מנהני מילי דאין זנות לבהמה. המקדש בפרש שור הנסקל מקודשת בפרש עגל ע"ז אינה מקודשת.
